צרפת, שנתיים מאז החוק להפללת הלקוחות: תמונת מצב

לפני שנתיים נכנס לתוקף החוק להפללת הלקוח בצרפת. השבוע פרסמו אחד-עשר ארגוני סיוע מחקר שבדק את השלכות החוק על עובדות המין במדינה (תקציר באנגלית: כאן). המחקר כלל שאלון בהשתתפות 583 עובדות מין, וראיונות עומק עם 108 עובדות מין נוספות. הוא נערך בתשע ערים שונות ומייצג את כל סוגי הזנות, עם ייצוג-יתר לזנות רחוב. 90% מהמשתתפות היו מהגרות, בדומה לשיעור הכללי של המהגרות בין עובדות המין במדינה. רוב המשתתפות במחקר היו נשים, לכן אכתוב כאן בלשון נקבה.

אלה הנתונים העיקריים מהמחקר:

87.7% מעובדות המין מתנגדות להפללת הלקוחות. 3.4% תומכות בה.

63% מהמשתתפות אמרו שאיכות החיים שלהן הידרדרה מאז החוק. 4% אמרו שהיא השתפרה.

 78% אמרו שהן מרוויחות פחות. 3% מרוויחות יותר.

42% אמרו שהן חשופות יותר לאלימות מאז החוק, לעומת 9% שחשופות פחות.

38% מתקשות עכשיו יותר לנהל מו"מ עם הלקוחות ולדרוש מהם להשתמש בקונדום. רק 6% אומרות שהחוק הקל עליהן מהבחינה הזאת.

21% אומרות שהחוק דרדר את יחסיהן עם המשטרה, 9% אומרות שהוא שיפר את היחסים, ו-50% אומרות שלא היתה לו השפעה.

רק 39% שמעו על תוכניות הסיוע לנשים שרוצות להפסיק לעבוד בזנות, ורק רבע מתוכן, כלומר רק 10% מכלל עובדות המין, מתכוונות לפנות לסיוע. 

80% מעובדות המין מתנגדות למיגור הזנות. 8% תומכות במיגור הזנות.

אמל, עובדת מין טרנסית, מתלוננת: "תמיד מדברים בשמנו ואז מחוקקים חוקים נגדנו. אומרים לנו, 'אתן לא יכולות להבין כי אתן בתוך הזנות'. אומרים לנו שזנות זה רע. אבל אף פעם לא לוקחים בחשבון את מה שיש לנו להגיד. אפילו לא שואלים אותנו". כדי לתקן את העוול הזה, אביא כאן ציטוטים בולטים של עובדות המין שהשתתפו במחקר, שיסבירו את המצב שנוצר בעקבות החוק.

רוב עובדות המין, בעיקר בזנות רחוב, העדיפו את המצב הקודם, שבו הפלילו אותן ולא את הלקוחות. קודם הן אמנם שילמו קנסות ועכשיו לא, אבל עכשיו הן מפסידות יותר כסף מפני שהלקוחות לא מגיעים; הן עדיין מופללות, מכיוון שהרשויות חוקקו חוקי עזר עירוניים נגדן, ורובן נמצאות גם בסכנת גירוש בתור מהגרות חסרות מסמכים חוקיים; והמשטרה נוהגת לאיים שתעצור או תגרש אותן אם לא ילשינו על הלקוחות שלהן.

ז'יל הסינית מספרת על מעצר לקוח אחרי שאולצה להלשין עליו: "כשראיתי שעוצרים אותו, הייתי עצובה בשבילו, לא נרדמתי בלילה. אמרתי לעצמי שעכשיו אשתו תדע, המשפחה שלו תדע, העמיתים שלו לעבודה יידעו. הרגשתי כל כך אשמה, לא ישנתי יומיים! אבל אני לא יודעת איך להתנצל לפניו, אני לא מדברת צרפתית, אני לא יכולה להסביר לו, 'מצטערת, הייתי חייבת להגן על עצמי, לא יכולתי להגן עליך'".

מנואלה מאקוואדור: "לפני החוק היו לי שני ימי מנוחה בשבוע. עכשיו אני מסתפקת באחד. לפני החוק עבדתי משתיים בצהריים עד שמונה בערב. עכשיו אני יוצאת כבר באחת וחוזרת מאוחר יותר. ועדיין אני מרוויחה פחות". קמילה, אישה ברזילאית: "הלקוחות הם אותם לקוחות, אבל הם רוצים לשלם עכשיו פחות, כי הם רואים טוב מאוד שאין לנו עבודה. אנחנו יותר פגיעות ויש לנו פחות לקוחות, אז הם מציעים פחות כסף".

יאסין, אישה טרנסית אלג'יראית: "החוק מחזק אותי מול הלקוח? לא, אני לא מרגישה ככה. להיפך... החוק הקטין אותי לגמרי, כי אני צריכה לרוץ אחרי הלקוח. לפני החוק היתה לי בחירה. הלקוח הגיע ואני אמרתי לו כמה אני לוקחת. עכשיו הוא זה שקובע את המחיר, הוא זה שקובע את התנאים. באמת, החוק לגמרי דפק אותי. הוא עשה אותי קטנה, אני רודפת אחרי לקוחות. איך זה אמור לחזק אותי?"

יש הטוענים שהחוק מעביר את הכוח לידי עובדות המין, מפני שהן יכולות להתלונן על הלקוחות. עובדות המין מסבירות שהטענה הזאת אבסורדית. אמל: "אף זונה לא תעשה את זה, כי הן יודעות שהלקוחות לא יגיעו אם הם ישמעו שלקוחות מופללים. לזונות יש בכל זאת מינימום של אינטליגנציה, הן לא יהרסו לעצמן את העבודה. אז להיפך, אני חושבת שזונות אפילו ייאלצו להשלים יותר עם התנהגות רעה". מגאלי, אישה צרפתייה: "זה טיעון שאף פעם לא הבנתי. הרי אם תתחילי להתלונן על הלקוחות שלך, הלקוחות יפסיקו להגיע. אז את לא הולכת לירות לעצמך ברגל. מנקודת מבט שיווקית, זה לא הולך. האמת היא שאם רק היו מאפשרים לנו לבחור את הלקוחות שאנחנו רוצות [ולא מפלילים אותם], לא היתה לנו בכלל סיבה להתלונן על הלקוחות".

פאן, אישה סינית: "הלקוחות שהפסיקו לבוא הם אלה ששילמו טוב. הם פוחדים מדי להיעצר ולא מעזים להגיע. מי שמגיעים עכשיו הם לא הלקוחות הנכונים". מין, סינית נוספת: "אין לנו כסף עכשיו, אז אם אנחנו פוגשות לקוחות רעים, אנחנו לוקחות את הסיכון, מה שלא היינו עושות קודם. קודם יכולנו לבחור את הלקוחות שלנו, עכשיו אפשרויות התמרון שלנו מעטות יותר. אנחנו אומרות לעצמנו, 'טוב, ננסה את הלקוח הזה'." אאורורה מוסיפה: "עכשיו אין לי זמן לבחון את הלקוח ולהחליט אם הוא טוב או רע, אני צריכה להסכים מהר לכל מי שמציע משהו, לפני שהמשטרה תתפוס אותו".

מגאלי: "כשאת עובדת, את אולי עייפה ועצבנית, אבל לפחות את עובדת! את יודעת שהרווחת כסף, שעשית את היומית שלך, שאת יכולה לשלם חשבונות. אבל כשאת מחכה ללקוחות ואף אחד לא מגיע, ויש לך שלוש פגישות פוטנציאליות וכולן מתבטלות, את רק מבזבזת את כל היום שלך. זה קשה בטירוף. את פוחדת כי את לא יודעת אם תוכלי לשלם את החשבונות שלך. זה נורא".

נציגת ארגון סיוע בנאנט: "אישה ניגרית אמרה לי שהיא התחילה לקבל לקוחות בלי קונדום. זה משהו שלא קרה קודם. היא אמרה לי בדמעות, 'אין לי ברירה, אני צריכה כסף, אני חייבת להסכים'". ארגוני הסיוע איבדו קשר עם חלק מעובדות המין משום שהן ירדו למחתרת. רוב עובדות המין דווקא היו שמחות להפסיק לעבוד בזנות, אבל לארגוני הסיוע אין מה להציע להן: עובדות מין רבות הן מהגרות לא חוקיות, אבל ראשי המחוזות מסרבים להנפיק להן אשרות שהייה; אחרות מבקשות עזרה במציאת דיור, אבל כמעט שאין בנמצא דיור ציבורי.

בכלל, את רוב כספי הסיוע מקבלים ארגונים נגד זנות, והם דוחים את רוב בקשות הסיוע. כדי להיכנס לתוכנית סיוע, הנשים צריכות להפסיק לעבוד בזנות במשך מספר חודשים, תנאי בלתי אפשרי במצבן הכלכלי. רק שלושים נשים זכו להיכנס לתוכניות הסיוע בעשרים החודשים הראשונים של החוק. הסיוע המוצע למי שבכל זאת הצליחה להיכנס לתוכנית הוא 333 יורו לחודש (שכר המינימום בצרפת הוא 1,480 יורו).

בלסינג, אישה ניגרית: "לקבל קצבאות זאת אפשרות טובה, אבל אני לא בטוחה שנשתמש בה. אנחנו הרי מרוויחות ברחוב יותר מ-300 יורו בשבוע, אז 300 יורו בחודש לא יגרמו לנשים לעזוב". ג'סיקה, אישה טרנסית פרואנית: "מה אפשר לעשות עם 333 יורו בחודש? החוק לא מציע בסיס רציני כדי שתוכלי להפסיק לעבוד. את לא יכולה פשוט סתם להפסיק. לעומת זאת, אם יציעו לי עבודה שאני יכולה לעשות, בטח, אני אשמח להפסיק לעבוד בזנות". ואאורורה הארגנטינאית אומרת: "אני אף פעם לא אכנע להשפלה המוסרית הזאת. אני לא מחפשת הבטחות. לצאת מעבודת מין ולהיכנס לעולם של צדקה? לעולם לא. אני כבר מעדיפה למות כמו זונה חופשייה וגאה".

______________________________________________________________________

רשומות קשורות:

מחקר דומה בהשתתפות עובדות מין בשבדיה

לאן נעלם תקציב הסיוע המובטח בצרפת?

עובדות המין בצרפת הזהירו שזה מה שיקרה

זנות בצרפת מאז המהפכה ועד ימינו