יום שבת, 10 במרץ 2018

הגישה האנרכו-קומוניסטית לזנות

אנרכו-קומוניסטים מתנגדים לכל סוג של עבודה בשכר, מה שאומר שהם מתנגדים עקרונית גם לעבודת מין. מצד שני, הם דורשים זכויות עובדים לכל מי שנאלץ לעבוד בשכר, מה שאומר שהם תומכים עקרונית גם בזכויות עובדים לעובדות מין. זאת לא בהכרח סתירה: "עבודת מין אינה תואמת לחברה אנרכו-קומוניסטית. רוב האנרכיסטים מאמינים שביטול כל העבודות הוא המטרה העיקרית. אבל עד שזה יקרה, אנחנו צריכים להיאבק בתוך המערכת הקיימת כדי להתקדם, לשפר את מצבנו ולהניח את הבסיס לשינוי החברה".

כן, לא רק ליברטריאנים ועובדות מין תומכים בזכויות אדם לעובדות מין. גם אנרכו-קומוניסטים תומכים בהן ומתנגדים להפללת הזנות. למרות שאינני אנרכו-קומוניסט, מעניין להכיר את הגישה שלהם לזנות, מה גם שאנרכו-קומוניסטים יודעים להתבטא ממש יפה. הרשומה היא סיכום הגיליון המיוחד של הביטאון הבריטי האנרכיסטי RABL, שהוקדש למאמרים וראיונות של עובדי ועובדות מין אנרכו-קומוניסטים.

"בדיוק כמו שאנחנו מבקרות את הקפיטליזם ועדיין ממשיכות לעבוד בשכר, אנחנו יכולות לבקר את תעשיית המין ועדיין להמשיך לעבוד בה. רבות מאיתנו שואפות לעולם שבו אף אחת לא צריכה לקיים יחסי מין שהיא לא רוצה לקיים, ואנחנו נלחמות למען עולם כזה. אבל בינתיים אנחנו לא רוצות להוסיף את המשטרה על כל הבעיות שגם ככה יש לנו בעבודה".

"נושא ה'בחירה' עולה לדיון פעמים רבות. בחירה היא משהו שיש לכאורה רק לעובדות מין פריבילגיות, לכן מתנגדי תעשיית המין נוטים לטעון שרק הן תומכות באי-הפללה. למעשה, גם הפחות פריבילגיות מבינינו לא רוצות שגזענים שוביניסטים מטעם המדינה יפעילו כלפינו אלימות ממסדית, יכלאו אותנו, יעקבו אחרינו, יגרשו אותנו ויטרידו אותנו."

"האפשרויות המוגבלות שיש לעובדות מין מוגדרות כ'חוסר ברירה'. כך מתעלמים מהעובדה שעובדות מין שוקלות את האפשרויות שיש להן ומקבלות החלטה מודעת לעבוד בעבודת מין. ביטול האפשרות לעבוד בעבודת מין לא יביא לאפשרויות חדשות שייפלו מהשמיים; זה פטרוני להחריד להחליט בשביל עובדת מין שעדיף לה לחיות במחסור ולא לעבוד בעבודת מין. תומכי ההפללה טוענים שהם פועלים למען העובדות הפגיעות ביותר, אך דווקא העובדות הפגיעות ביותר הן אלה שייאלצו להישאר בעבודת המין ולנסות לשרוד, כי אין להן אפשרויות אחרות."

"תומכות ההפללה טוענות שרוב עובדות המין סובלות בעבודתן. אבל זה שעובדות מין סובלות בעבודה לא אומר שהן לא ראויות לתמיכה ולשיפור תנאי עבודתן כל עוד הן עובדות בה. רבות מאיתנו פשוט העדיפו את הניצול בעבודת מין על-פני הניצול בעבודות אחרות. זה לא שתעשיית המין ראויה להתקיים כי 'נעים לעבוד בה'; היא ראויה להיות נעימה יותר לעבודה כי, לטוב ולרע, היא קיימת."

"לא משנה אם עבודת מין מייצגת בחירה בין עבודה משרדית לבין עבודה מעצימה בתעשיית המין, או שהיא מייצגת בחירה בין לגווע ברעב לבין לעשות עבודת מין שאת מתעבת. נשים ימשיכו לבחור להיות עובדות מין אם זאת תיראה להן האפשרות הטובה ביותר מבין האפשרויות הקיימות. במקום להלל עבודות בתעשיות אחרות, אנחנו צריכות לדרוש יותר אפשרויות לכולם, מעונות לילדים עבור נשים עובדות, הכנסה הוגנת לחולים ולמובטלים ותנאי עבודה טובים יותר בכל העבודות, כדי שלא נצטרך לבחור בין אפשרות רעה לאפשרות גרועה יותר".
  
"יש מי שמתחברות עם מישהו רק כדי שיהיה להן מקום לישון בו, יש מי שנשארות בקשר זוגי גרוע כי אין להן מקום אחר ללכת אליו, יש מי ששוכבות עם הדילר שלהן כדי לקבל סמים. אם אלה האפשרויות היחידות שיש להן, לא מפתיע שיש מי שמעדיפות לקבוע מחיר קבוע על יחסי המין שהן מוכנות לקיים, ואז להשתמש בכסף כדי לשלם בעצמן על חדר, בית, סמים וכו'. זה לפחות נותן להן מידה גדולה יותר של אוטונומיה. רבות מאיתנו מעדיפות לבלות זמן מסוים עם לקוח ולא לעבור לגור איתו. הקפיטליזם הוא זוועתי, אבל יש לו כמה יתרונות על-פני עבדוּת ושעבוד. אנשים שדורשים להגביל את האפשרות למכור מין דוחפים אותנו לכיוון סוג המין שמעניק לנו פחות שליטה על חיינו, לא יותר שליטה".

על הטענה שסקס אינו סחורה: "סקס הוא סחורה כשמשלמים עליו, והוא לא סחורה כשהוא בחינם. שום דבר הוא לא מוצר מטבעו, דברים פשוט הופכים למוצר כשהם ממוסחרים. מדכא ככל שזה יהיה, תחת הקפיטליזם כל דבר נעשה ממוסחר. אי אפשר לבקר את רעיון הבחירה תחת הקפיטליזם, ואז לטעון שרק עבודת מין אינה בחירה ושאר העבודות כן".

על הטענה שאי-הפללה תשרת את הלקוחות והסרסורים: "בתור עובד מין, אין לי שום עניין להצדיק את התעשייה שמרוויחה מהעבודה שלי, ובטח לא להגן על תחושת הזכאות שהלקוחות מפגינים כלפי הגוף שלי. האינטרסים שלי כעובד הם שיפור תנאי העבודה והשכר שלי. הרבה פעמים זה מתנגש עם האינטרסים של הלקוחות שלי, שדורשים שאני אקח איזה סיכונים בריאותיים שמתחשק להם, לכמה שיותר זמן ובכמה שפחות כסף. כעובדים, הדרישה שלנו להיות חופשיים מהפללה, מסטיגמה ומאלימות נובעת מהצרכים החומריים של עצמנו, לא של הלקוחות. אין צורך לדבר על הצרכים של הלקוחות כדי להסביר מה רע באלימות של שוטרים נגד עובדי מין. אנחנו לא צריכים להצדיק את העבודה שלנו כדי שלמאבק שלנו תהיה לגיטימציה".

ולסיכום, כל עבודה היא רעה, גם עבודת מין:

"אני לא אוהב לשכב עם אנשים שלדעתי לא ראויים לקיים יחסי מין. בחיים הפרטיים שלי, המינימום שאני מצפה ממישהו ששוכב איתי זה שהוא לא ימשיך אם אני לא מעוניין. הלקוחות שלי, אחרי ששיחדו אותי בכסף שאני זקוק לו, לא נמצאים בעמדה שהם יכולים לוודא שאני מעוניין, ואין להם סיבה להניח שאני ממש רוצה לשכב איתם. כלומר, הם אוטומטית נמצאים בקטגוריה של אנשים שלא הייתי שוכב אותם בשום מצב אחר. למרות זאת, כבר מזמן התרגלתי למגע המיני עצמו, כך שמבחינה רגשית הוא פשוט מרגיש כמו עבודה. וזאת, כשחושבים על זה, בדיוק הבעיה שלי עם העבודה שלי: אני לא אוהב אותה כי היא עבודה".

_______________________________________________________________________

לקריאה נוספת:

איך נראית חברה אנרכה-קומוניסטית: הכורדיות ברוז'אבה
מורגן מרטיי, עובדת מין אנרכה-קומוניסטית וחברת איגוד עובדות המין הצרפתי
אמה גולדמן, אנרכה-פמיניסטית (לא קומוניסטית) אגדית, על זנות וחוקים נגד זנות

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה