האינטרנט הוא המגזר הגדול ביותר של תעשיית המין בבריטניה. לפחות 29,826 עובדות ועובדי מין משתמשים בו כדי לפרסם את שירותיהם, לשווק את עצמם ברשתות החברתיות ולהשתתף בסרטי פורנו ובמצלמות סקס. מחקר בהשתתפות 641 עובדות
ועובדי מין שופך אור על מצבם.
בין המשתתפים במחקר היו 73% נשים, 19%
גברים, 3% טרנסג'נדרים והשאר העדיפו לא להגדיר את עצמם מגדרית. הם עבדו בעבודות מין מגוונות: 74% בזנות עצמאית ישירה, 40% עבדו גם במצלמות, 13% בפורנו, וכו'. רובם היו בעלי אזרחות בריטית. אתייחס למשתתפים
מעתה והלאה בלשון נקבה, מפני שרוב המשתתפים במחקר היו נשים.
אנשים מסוימים נוטים לדבר על "נשים
בזנות", כינוי מעליב שנועד למחוק את האייג'נסי של עובדות מין ולהציג אותן כמי
שהזנות היא המאפיין היחיד שלהן. לעומת זאת, המחקר גילה ש-54% מהן לא עובדות יותר
מעשר שעות בשבוע (ומקדישות עוד עשר שעות לניהול עבודתן והכנות למפגשים), ול-23% היה תואר אקדמי. לא רק
שהעבודה בזנות אינה כל חייהן, הן גם טוענות שדווקא יש להן אייג'נסי. 95% אומרות
שהן אלה שקובעות איך יעבדו ואיזה לקוחות יקבלו, 88% קובעות איפה יעבדו, 94% קובעות
מתי יעבדו ו-90% קובעות איזה אקטים מיניים יעשו ואיזה לא.
הן גם לא סובלות בעבודה כמו שהן אמורות
לסבול: 81% מרוצות מתנאי העבודה שלהן ו-81% מרוצות או די מרוצות מההכנסה הכספית מהעבודה. והן אפילו לא שונאות את הלקוחות שלהן: 86% אומרות שהיחסים שלהן עם הלקוחות טובים, 63% לא מרגישות חוסר כבוד מצד הלקוחות ורק 11% אומרות שהלקוחות לא מכבדים אותן.
כמובן, עבודת מין אינה עבודה קלילה. 25%
מהמשתתפות במחקר מרגישות מותשות בסוף יום עבודה. 24% מרגישות מבודדות בעבודתן רוב
או כל הזמן, אולי כי בבריטניה מותר לעבוד בזנות רק לבד בדירה או במלון. זאת כנראה
הסיבה שהמשתתפות במחקר דורשות להתיר להן לעבוד ביחד עם נשים נוספות.
בכלל, 60% מהמשתתפות במחקר דורשות שהחוק יתייחס לעבודת מין כמו לכל עבודה אחרת, אחרות
מדברות על סוגים שונים של מיסוד, ורק 8% חושבות שצריך להפליל מנהלים/סרסורים.
הפחד הגדול ביותר של עובדות המין הוא החוק.
51% חששו שהשכנים יגלו על עבודתן וילשינו למשטרה, אפילו אם עבודתן חוקית, ו-27%
חששו שהמשטרה תערוך ביקור במקום עבודתן.
עובדות מין בבריטניה אינן רשאיות כאמור לעבוד
עם נשים נוספות, וגם לא לשכור מאבטח, מה שחושף אותן לאלימות. 5% סבלו מאלימות
פיסית בשנה האחרונה ו-8% מאלימות מינית. עם זאת, 84% לא הותקפו פיסית בחמש השנים
האחרונות ו-78% לא הותקפו מינית.
האלימות העיקרית ממנה סובלות המשתתפות
במחקר היא אלימות מילולית וחברתית. בחמש השנים האחרונות, 65% סבלו מניסיונות לא
רצויים לתקשר איתן במיילים או ברשתות חברתיות; 56% קיבלו הודעות מאיימות או מטרידות, בעיקר כאלה שאיימו
"להוציא אותן מהארון" בתור עובדות מין; 54% סבלו מניסיונות של לקוחות לא לשלם על שירותיהן; ו-49% סבלו מאלימות מילולית ישירה. על אלימות מהסוג
הזה כבר כתבה אן מקלינטוק: "סטיגמת הזונה משמשת להטלת משמעת על הנשים כולן; עידוד החברה לכבד עובדות מין יעודד את החברה לכבד
את הנשים כולן".
עד שהסטיגמה תיעלם, האינטרנט עוזר לעובדות המין להגן על עצמן
ולשפר את תנאי עבודתן. 75% מתוכן אומרות שהאינטרנט חשוב לבטיחותן. 89% אומרות
שבזכותו הן יכולות לעבוד באופן עצמאי ולהחליט מתי ואיפה לעבוד, ומעל לשמונים
אחוזים אומרות שהן יכולות לסנן לקוחות באמצעותו, לגלות מה הזכויות שלהן וליצור קהילות תמיכה עם עובדות מין נוספות.
המחקר מראה את חשיבות האינטרנט לביטחונן ולתנאי עבודתן של עובדות המין. מי שדורש לאסור על עובדות מין לפרסם
את עצמן באינטרנט או לעבוד דרכו, דורש למעשה להפוך אותן לפגיעות יותר, לחשוף אותן
לאלימות ולמנוע מהן לעבוד באופן עצמאי.
_______________________________________________________________________
מחקרים נוספים על זנות חוקית:
מחקרים נוספים על בריטניה:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה