יום שני, 5 בספטמבר 2016

בפינת הרחוב של הנישואים והשוק

פרופסור אן מקלינטוק (Ann Mcclintock) היא חוקרת מוערכת של מגדר, קולוניאליזם ועבודת מין. זהו סיכום מאמר מרתק שלה, "לדפוק את המערכת: עבודת מין, גזע וחוק", שעוסק ביחס של החוק לזונות כיום ובעבר (מאחר שהמאמר נכתב ב-1992, היא משתמשת לאורכו במונח "זונות", Prostitutes, ולא "עובדות מין". לאור היחס של החוק לנשים בתעשיית המין, המונח הזה בהחלט מתאים כאן).   

כידוע, מי שקובעים את החוקים לאורך ההיסטוריה הם גברים, שמנסים לשמור לעצמם את השליטה על הכסף והמין. כשזונות דורשות בבוטות כסף עבור שירותים מיניים שהגברים מצפים לקבל בחינם, הן מתעקשות להציג את עבודת המין שלהן כבעלת ערך כלכלי. בעיני הגברים זה לא מוצא חן.

החוק הגברי ניסה בעבר להגדיר את הנשים כרכוש טבעי של גברים, כדי להתמודד עם התלות הגברית בכוח המיני הנשי. אונס נחשב פשע לא בגלל המעשה עצמו, אלא בגלל הפגיעה ברכוש הגברי. האישה נחשבה לרכוש של בעלה או של אביה, ומי שאנס אותה פגע בעצם ברכוש שלהם. מאותה סיבה, לאורך ההיסטוריה אונס של אישה על-ידי בעלה לא נחשב לאונס – היא הרי הרכוש שלו.

לעומת נשים נשואות, הזונה אינה רכוש של אף אחד, אין לה ערך בתור רכוש של אף אחד, ולכן אונס שלה אינו נחשב אונס, הוא לא פוגע באף גבר.

הזונה מסירה את גופה מהשוק של הרכוש הגברי, ודורשת את זכותה על גופה. בכך היא מסירה את גופה מהתחום של החוק הגברי, שמטרתו לחלק כוח ורכוש בין גברים. התוצאה היא שבהיסטוריה האירופאית, זנות נחשבה לגניבה נשית של רכוש ששייך לגברים. חלק מהחוקים המוקדמים ביותר בנוגע לזנות נועדו לרסן את כמות הכסף והרכוש שאישה יכולה לצבור.

לא מפתיע שהזונות נחשבו באופן מסורתי לנשים שמאתגרות את החוק, והוצגו כדמויות המייצגות מרדנות, התקוממות וצבירה לא חוקית של רכוש. הסקנדל של ה-Whorearchy נוצר בעקבות ההתערבות הנשית הבוטה בתחרות הגברית על כוח ורכוש. פקיד משרד הבריאות הצרפתי במאה ה-19 תיאר זונות בתור "האנשים המסוכנים ביותר בחברה". 

ההגדרה של זונות כנשים מסוכנות לא היתה מקרית. באותה תקופה מעמד הביניים החדש היה צריך להגדיר את עצמו, ועשה זאת דרך המיניות. הוא הפריד את עצמו מהאריסטוקרטיה ומהמעמד הנמוך באמצעות האיפוק המיני שלו (מונוגמיות), והאיפוק הכלכלי שלו (חסכנות). המגדר נשאר מופרד: המונוגמיה הייתה לנשים בלבד, וצבירת ההון היתה לגברים בלבד. הזונות הפרו את "הסדר הטבעי" של צבירת הון וכוח מיני, ולכן נחשבו למאיימות על כלכלת המדינה. הן יצאו מהגבולות של נישואים הטרוסקסואלים, ושברו את הדוקטרינה שנשים לא אמורות לעבוד בשביל רווח. הן סומנו כ"אחרות".

מבחינת הבורגנות המערבית, רק למיניות מונוגמית הטרוסקסואלית יש ערך – רבייה. רק לעבודה חוקית יש ערך – ייצור. הומואים ולסביות לא מייצרים ילדים, מהמרים וזונות לא מייצרים ערך כלכלי. לכן עבודה לא חוקית ומיניות לא חוקית הן "מלוכלכות", כסף מלוכלך, מיניות מלוכלכת. זונות מביאות את הסקס לרחובות ואת הכסף לחדר השינה. הגוף של הזונה, שנמצא בפינת הרחוב של הנישואים והשוק, הפך ל"מלוכלך" ונהפך למטרה של משטור אלים כמו בדיקות רפואיות כפויות, גירוש, התעללות משטרתית ומוסדות לחינוך מחדש.

זאת הסיבה שמערכת המשפט נוטה להתעלם מעובדות מין עד היום, והמשטרה לא ממהרת לחפש את מי שמבצעים נגדן פשעים. העונשים על פשעים נגד זונות תמיד מחמירים פחות מאשר עונשים על פשעים נגד נשים אחרות. בשנות התשעים, תובע ראשי אמריקאי אמר על רוצח סדרתי: "חלק מהקורבנות שלו היו זונות, אבל אולי הדבר העצוב ביותר במקרה הזה הוא שחלקן לא היו כאלה".

הסלנג המשטרתי בארה"ב לרצח זונה הוא No Humans Involved, והמערכת המשפטית בארה"ב לא רואה באונס של זונה אונס אלא גניבת רכוש. [כשעובדת מין אמריקאית נאנסה ב-2006 על-ידי ארבעה גברים באיומי אקדח, השופטת דחתה את כל האישומים על תקיפה מינית, והחליפה אותם ל"גניבת שירות" בלבד. לטענתה הפשע היחיד היה שהם לא שילמו לעובדת המין, והיא הוסיפה שמקרה כזה "מקטין את המשמעות של מקרי אונס אמיתיים ומשפיל נשים שבאמת נאנסו".]

אן מקלינטוק לא מתכוונת להיכנע למי שאינם רואים בזונות אזרחיות שוות בפני החוק. היא מצטטת עובדת מין: "זאת הסטיגמה שפוגעת בנו, לא יחסי המין. המין קל. ההתמודדות עם השנאה כלפינו היא מה ששובר אותי". לפי מקלינטוק, הרישיון לבזות זונה הוא רישיון לבזות אישה שלוקחת מין וכסף לידיה. העצמת זונות תעצים את כל הנשים, וחינוך גברים לכבד זונות משמעו חינוך גברים לכבד את הנשים כולן.

החברה עושה דמוניזציה לעובדות מין מפני שהן דורשות יותר כסף ממה שנשים אמורות לדרוש, עבור מה שגברים מצפים לקבל בחינם. זונות דופקות את המערכת ומתערבות באופן מסוכן בהפצה הגברית של רכוש, כוח ורווחים. כמו שאמרה מרגו סט. ג'יימס: "לזונות יש כוח משלהן. הפחד הגדול של גברים הוא שלזונות יהיה קול, ונשים טובות יבינו פתאום כמה שווה הזמן שלהן, ואיך לדרוש עליו כסף". על-ידי דרישה מאורגנת לאי-הפללה, הזונות מתארגנות להעביר את השליטה על עבודת הנשים בחזרה לידי הנשים עצמן. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה