לא קל להיות אישה טרנסית בארצות הברית, והנתונים על מצבן של עובדות המין הטרנסיות במדינה ממחישים זאת. הם מגיעים ממסמך שנכתב על-ידי Red Umbrella Project, ארגון שמטרתו להשמיע בתקשורת את קולן של עובדות המין. הנתונים מדברים בעד עצמם ולכן אפסיק לפטפט ואעבור אליהם ישירות.
[אזהרה: אין ברשומה תיאורים גראפיים, אך הנתונים עצמם קשים לקריאה]
14.9% מהנשים הטרנסיות בארה"ב עובדות או עבדו בזנות. כלומר, אחת מכל שבע טרנסיות עבדה בזנות בשלב כלשהו בחייה.
כמו בשאר האוכלוסייה, גם במקרה הזה מצבן של הלא-לבנות קשה יותר. רק 6.3% מהנשים הטרנסיות הלבנות עבדו בזנות, לעומת 39.9% מהשחורות ומהשחורות-מעורבות, ו-33.2% מההיספאניות.
הן לא עובדות בזנות בשביל הכיף, אלא מפני שהמערכת לא השאירה להן הרבה ברירות אחרות. הקיפוח התחיל כבר במערכת החינוך, ש-83% מהן סבלו מבעיות בה: 77% סבלו מהצקות, 51% סבלו מאלימות פיסית, 23% מאלימות מינית, ו-26% עזבו את בית-הספר בגלל ההצקות.
הקיפוח המשיך בניסיונות למצוא עבודה. 69% מעובדות המין הטרנסיות סבלו מאפלייה או מדחייה בעבודה בגלל סיבות מגדריות.
בלי השכלה ובלי עבודה, הן ניסו לקבל עזרה ממערכת הרווחה, רק כדי לגלות שהמצב שם אינו טוב יותר. ל-39% מהן נחסמה הגישה לבתי מחסה, ו-35% נזרקו מהם. 64% סבלו מהצקות של הצוות, 37% הותקפו פיסית ו-35% הותקפו מינית על-ידי חברי צוות.
במציאות הזו, לא פלא שהן נאלצו להמשיך לעבוד בזנות. רק שאז הן גילו שהמערכת כולה, אותה מערכת שהפלתה אותן מאז ילדותן, ממשיכה להתנכל להן. בארה"ב הזנות אינה חוקית, ו-64% מהמשתתפות במחקר סבלו מהתנהגות לא ראויה של שוטרים, 13% מאלימות פיסית ו-9% מאלימות מינית.
לא רק הטרנספוביה, גם הגזענות היא חלק בלתי נפרד מהתנהגות המשטרה. 47% מהנשים הטרנסיות השחורות שעבדו בזנות נעצרו על-ידי המשטרה "רק בגלל שהן טרנסיות", לעומת 18% מהלבנות. ומה הכוונה במעצר "רק בגלל שהן טרנסיות"? הנשים הטרנסיות נוהגות להתבדח שבארה"ב WWT אינו חוקי. כלומר, Walking While Transgender, עצם ההליכה ברחוב בתור אישה טרנסית, מספיקה למשטרה כדי לעצור אותך. וזאת לא באמת בדיחה: כשהמשטרה לא מוצאת ראיות לזנות, היא עוצרת את הטרנסיות באשמת "חוסר ציות" או "התנהגות לא ראויה". בכמה מחקרים שונים, בין 46% ל-60% מהנשים הטרנסיות הלא-לבנות נחקרו על-ידי המשטרה בלי סיבה.
במעצר עצמו, 53% הוטרדו על-ידי המפקחים. מ-29% נמנעה הגישה להורמונים או לטיפול בריאותי. 27% הותקפו פיסית על-ידי עצורים אחרים ו-13% על-ידי הסוהרים. 11% הותקפו מינית על-ידי סוהר.
הממסד האמריקאי לא מותיר לנשים הטרנסיות שום אפשרות. אחרי שקיפח אותן במערכת החינוך ובקבלה לעבודה, הוא כולא אותן כי עבדו בזנות. במדינות מסוימות בארה"ב הן אפילו נחשבות לעברייניות מין, עם כל ההגבלות, ההשפלה הציבורית והסטיגמה שיש נגד עברייני מין. במדינות ה"נחמדות" יותר, עובדות המין יכולות לבחור ב"שיקום" במקום כלא, כאילו יש בהן פגם מוסרי כלשהו שצריך לתקן.
השיקום לא באמת יעזור למי שזקוקה לכסף, בוודאי לא כשהמקומות שאמורים לעזור ממשיכים באפליה. 48% מהנשים הטרנסיות העובדות בזנות דיווחו על הצקות של הצוות הרפואי במרפאות השונות, ומ-29% נמנעה הגישה לטיפול רפואי. כל זה בזמן ש-40% מהן סובלות ממגבלה פיסית או נפשית. 15% מהן חולות באיידס, ביניהן 26% מעובדות המין הטרנסיות הלא-לבנות, ו-40.6% מהשחורות או שחורות-מעורבות. והממסד? מחרים להן את הקונדומים.
בניסיון לברוח מהמציאות, 18% מעובדות המין הטרנסיות השתמשו בסמים ו-33.2% בסיגריות.
האמת הכואבת היא שמהמציאות הזאת יש לפעמים רק דרך אחת לברוח. 60% מהנשים הטרנסיות העוסקות בזנות ניסו להתאבד. אצל הגברים הטרנסים המצב אפילו גרוע יותר, ו-75.5% מהם ניסו להתאבד. הנתונים בלתי נתפסים, אפילו על רקע המצב הקשה של כל הטרנסג'נדרים בארה"ב, ש-38% מהם ניסו להתאבד בשלב כלשהו של חייהם.
מעניין כמה אלימות והתאבדויות אפשר היה למנוע, אם ארה"ב היתה משקיעה את הכסף בסיוע לנשים טרנסיות במקום בכליאה שלהן.
[אזהרה: אין ברשומה תיאורים גראפיים, אך הנתונים עצמם קשים לקריאה]
14.9% מהנשים הטרנסיות בארה"ב עובדות או עבדו בזנות. כלומר, אחת מכל שבע טרנסיות עבדה בזנות בשלב כלשהו בחייה.
כמו בשאר האוכלוסייה, גם במקרה הזה מצבן של הלא-לבנות קשה יותר. רק 6.3% מהנשים הטרנסיות הלבנות עבדו בזנות, לעומת 39.9% מהשחורות ומהשחורות-מעורבות, ו-33.2% מההיספאניות.
הן לא עובדות בזנות בשביל הכיף, אלא מפני שהמערכת לא השאירה להן הרבה ברירות אחרות. הקיפוח התחיל כבר במערכת החינוך, ש-83% מהן סבלו מבעיות בה: 77% סבלו מהצקות, 51% סבלו מאלימות פיסית, 23% מאלימות מינית, ו-26% עזבו את בית-הספר בגלל ההצקות.
הקיפוח המשיך בניסיונות למצוא עבודה. 69% מעובדות המין הטרנסיות סבלו מאפלייה או מדחייה בעבודה בגלל סיבות מגדריות.
בלי השכלה ובלי עבודה, הן ניסו לקבל עזרה ממערכת הרווחה, רק כדי לגלות שהמצב שם אינו טוב יותר. ל-39% מהן נחסמה הגישה לבתי מחסה, ו-35% נזרקו מהם. 64% סבלו מהצקות של הצוות, 37% הותקפו פיסית ו-35% הותקפו מינית על-ידי חברי צוות.
במציאות הזו, לא פלא שהן נאלצו להמשיך לעבוד בזנות. רק שאז הן גילו שהמערכת כולה, אותה מערכת שהפלתה אותן מאז ילדותן, ממשיכה להתנכל להן. בארה"ב הזנות אינה חוקית, ו-64% מהמשתתפות במחקר סבלו מהתנהגות לא ראויה של שוטרים, 13% מאלימות פיסית ו-9% מאלימות מינית.
לא רק הטרנספוביה, גם הגזענות היא חלק בלתי נפרד מהתנהגות המשטרה. 47% מהנשים הטרנסיות השחורות שעבדו בזנות נעצרו על-ידי המשטרה "רק בגלל שהן טרנסיות", לעומת 18% מהלבנות. ומה הכוונה במעצר "רק בגלל שהן טרנסיות"? הנשים הטרנסיות נוהגות להתבדח שבארה"ב WWT אינו חוקי. כלומר, Walking While Transgender, עצם ההליכה ברחוב בתור אישה טרנסית, מספיקה למשטרה כדי לעצור אותך. וזאת לא באמת בדיחה: כשהמשטרה לא מוצאת ראיות לזנות, היא עוצרת את הטרנסיות באשמת "חוסר ציות" או "התנהגות לא ראויה". בכמה מחקרים שונים, בין 46% ל-60% מהנשים הטרנסיות הלא-לבנות נחקרו על-ידי המשטרה בלי סיבה.
אם זה לא מספיק, המשטרה מחרימה לעובדות המין קונדומים כדי להשתמש בהם בתור ראיות לקיום יחסי מין בתשלום. ל-50% מעובדות המין החרימו קונדומים בעבר, ו-67% מהן דיווחו שהמשטרה קרעה להן את
הקונדומים רק כדי להציק, בלי אפילו לעצור אותן.
במעצר עצמו, 53% הוטרדו על-ידי המפקחים. מ-29% נמנעה הגישה להורמונים או לטיפול בריאותי. 27% הותקפו פיסית על-ידי עצורים אחרים ו-13% על-ידי הסוהרים. 11% הותקפו מינית על-ידי סוהר.
הממסד האמריקאי לא מותיר לנשים הטרנסיות שום אפשרות. אחרי שקיפח אותן במערכת החינוך ובקבלה לעבודה, הוא כולא אותן כי עבדו בזנות. במדינות מסוימות בארה"ב הן אפילו נחשבות לעברייניות מין, עם כל ההגבלות, ההשפלה הציבורית והסטיגמה שיש נגד עברייני מין. במדינות ה"נחמדות" יותר, עובדות המין יכולות לבחור ב"שיקום" במקום כלא, כאילו יש בהן פגם מוסרי כלשהו שצריך לתקן.
השיקום לא באמת יעזור למי שזקוקה לכסף, בוודאי לא כשהמקומות שאמורים לעזור ממשיכים באפליה. 48% מהנשים הטרנסיות העובדות בזנות דיווחו על הצקות של הצוות הרפואי במרפאות השונות, ומ-29% נמנעה הגישה לטיפול רפואי. כל זה בזמן ש-40% מהן סובלות ממגבלה פיסית או נפשית. 15% מהן חולות באיידס, ביניהן 26% מעובדות המין הטרנסיות הלא-לבנות, ו-40.6% מהשחורות או שחורות-מעורבות. והממסד? מחרים להן את הקונדומים.
בניסיון לברוח מהמציאות, 18% מעובדות המין הטרנסיות השתמשו בסמים ו-33.2% בסיגריות.
האמת הכואבת היא שמהמציאות הזאת יש לפעמים רק דרך אחת לברוח. 60% מהנשים הטרנסיות העוסקות בזנות ניסו להתאבד. אצל הגברים הטרנסים המצב אפילו גרוע יותר, ו-75.5% מהם ניסו להתאבד. הנתונים בלתי נתפסים, אפילו על רקע המצב הקשה של כל הטרנסג'נדרים בארה"ב, ש-38% מהם ניסו להתאבד בשלב כלשהו של חייהם.
מעניין כמה אלימות והתאבדויות אפשר היה למנוע, אם ארה"ב היתה משקיעה את הכסף בסיוע לנשים טרנסיות במקום בכליאה שלהן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה